בית המשפט קבע: הבעלים והדירקטור של החברה איננו "חותמת גומי" וחייב אותו בתשלום חובותיה של החברה באופן אישי

לאחרונה ניתן פסק דין בבית משפט השלום בעפולה בתביעה שעילתה הרמת מסך ההתאגדות של חברה בע"מ וייחוס חובותיה של החברה לבעל מניותיה.

בית המשפט קבע כי  "... חוק החברות אינו מבחין בין מנהל ו/או בעל מניות "פיקטיבי" לבין בעל "מניות ומנהל אמיתי..."

במקרה שבו בעלים של חברה פועל באמצעות החברה על מנת להונות ו/או לקפח נושה של החברה ו/או פועל תוך נטילת סיכון בלתצי סביר באשר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה אזי ניתן לייחס לו את האחריות לתשלום חובותיה של החברה וזאת חרף עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה בע"מ.

מן המפורסמות היא כי  "...הרמת מסך מוכרת ואפשרית בהיקף זה או אחר, הכל לפי טיבו של העניין, הן כדי למנוע מבעלי מניות בחברה או מהחברה כתאגיד ניצול ההפרדה שביניהם להשגת מטרה לא כשרה, הכרוכה ממילא בפגיעה בזולת, בקיפוחו או בהסבת נזק לו, והן לשם "עשיית הצדק, והיושר ושמירה על טובת הציבור" (רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' אילנה ענבר (19.6.00)).

באותו עניין, הרים בית המשפט את המסך החוצץ בין שתי חברות שנמצאו בבעלות זהה ואשר לא היה כל הגיון כלכלי להפריד ביניהן, זולת רצון הבעלים להתחמק מפירעון החובות לנושים  ובוודאי שלבעל המניות בחברה או לדירקטור בחברה לא יכולה להישמע הטענה כי אין לו מושג על הנעשה בחברה.

התופעה של פתיחת חברות סדרתית על ידי בעלי מניות, המקימים חברה, צוברים בה חובות ואחר מכן מעבירים את הפעילות מהחברה המפסידה לחברה חדשה שפתחו, במטרה להתחמק מנושי החברה הינה תופעה מוכרת במחוזותינו.

בית המשפט הכיר בפעילות זו כפעילות שנועדה להונות ולקפח אדם על מנת שיעלה בידי אותם מקימי חברות סדרתיים להתחמק מתשלום חובותיה של החברה .

בשל כך ועל מנת שיתאפר להמשיך ולשמור על טובת הציבור ועל עשיית הצדק  – ירים בית המשפט את מסך ההתאגדות בין החברות ובמקרים מסוימים בהם יוכח כי בעל המניות ידע על מצבה הכספי של החברה ובכל זאת נהג בחוסר תום לב ותוך עצימת עיניים לתוצאות מעשיו,  גם יחייב את  בעל המניות ו/או הדירקטור של החברה בחובות החברה באופן אישי.  

לקריאת פסק הדין המלא לחץ כאן

הסיכון לתשלום דמי השינוע במשלוח "גוביינא" FRIGHT COLLECT מוטל על השולח

לאחרונה סיים משרדנו את הטיפול בתביעה [ תא"מ 42622-02-14 שלום ת"א, או.פי.אס.אי (שינוע בינלאומי בע"מ נגד שהר צאיג דפוס פלוס בע"מ ] שעיקרה חוב דמי שינוע עבור משלוחי בלדרות ביצוא, שהוזמנו על ידי הנתבעת בארץ אל נמען בצרפת.

המשלוחים כולם, נשלחו בתנאי שילוח Fright Collect  שמשמעו משלוח גוביינא במסגרתו מבקש השולח מהארץ לחייב את מקבל המשלוח בחו"ל, בעלויות השינוע של המשלוח, כלומר השולח מבקש לחייב צד שלישי (הוא הנמען) בדמי המשלוח .

הואיל והנמען במדינת היעד, סירב לשלם את עלויות השינוע, נאלצה התובעת שכאמור ביצעה את שינוע המטענים, להחזיר את החיוב בדמי השינוע אל השולחת ולאחר שזו סירבה לשלמו, להגיש את תביעתה זו.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת, בין היתר, כי היא איננה השולחת אלא כי לשיטתה היא שימשה רק  כ "נקודת האיסוף" למשלוחי הבלדרות.

בנוסף טענה הנתבעת כי, מילוי שטרי המטען במערכת המשלוחים הבינלאומית הממוחשבת נעשתה על ידה מתוקף היותה "זרועו הארוכה של הנמען"  ו/או  "שלוחתו של הנמען במדינת היעד".

לשיטתה של הנתבעת מאחר ומשלוחי הבלדרות שולחו בתנאי השילוח Fright Collect "גוביינא" שמשמעם "חייב את המקבל" אזי, אין לתובעת עילת תביעה ישירה כנגדה בגין עלויות השילוח של המטענים וכי עליה לגבות את דמי השינוע מהנמען, כלומר המחלוקת שבין הצדדים נגעה לעניין אחד בלבד והוא: על מי מוטל הסיכון לתשלום דמי השינוע של המטען במקרה שבו הנמען במדינת היעד מסרב לשלם.

לאחר שמיעת פרשת הראיות בתיק במסגרת דיון הוכחות, ניתן פסק דין הקובע כדלקמן:

הסיכון לתשלום דמי השינוע במשלוח "גוביינא"Fright Collect  מוטל על השולח כלומר, בכל מקרה שבו הנמען במדינת היעד לא יישא בתשלום דמי השינוע יאלץ לשאת בהם השולח וזאת בראש ובראשונה מכח הוראות סע' 5.2 לתנאים הכלליים בשטר המטען, אשר מהווים את חוזה ההובלה בין הצדדים.  

בית המשפט הנכבד קבע כי מהוראותיו של סעיף זה, ברור לחלוטין כי האפשרות לשנע מטענים בתנאי שילוח מסוג "גוביינא" נועדה על מנת להקל על הגורם השולח ועל מנת לאפשר לצדדים הסדרים מסחריים מסוג זה במערכת היחסים העסקית שבין השולח לבין לקוחו אשר בחו"ל ובכך לחסוך לשולח את הטרחה בקבלת ו/או גביית תשלום נוסף בגין דמי השינוע.

עוד נקבע על ידי בית המשפט הנכבד כי,  מילוי שטר המטען ותנאי שטר המטען (אשר כאמור מהווים את חוזה ההובלה בין הצדדים), הנם בבחינת הודאת בעל דין במעמדו כשולח טובין, במשמעות המקובלת הן בהיבט המסחרי והן בהיבט דיני השילוח הבינלאומיים ומשכך למעשה אין הנתבעת יכולה להתחמק מהאחריות המשפטית והחוזית עסקית הנובעת מתוקף היותה "שולח" המטען.

בית המשפט הנכבד בחר להתייחס גם להתפתחות הטכנולוגית בעולם המסחר,  התפתחות אשר מאפשרת לצדדים להתקשר ולהתחייב בהסכמים באמצעות רשת האינטרנט תוך שהוא מציין כי הטכנולוגיה מצאה זה מכבר שיטות מקובלות להבטחת מודעותו של צד המתקשר בחוזה לתנאיו של אותו חוזה וכי הפסיקה הכירה בכך שאישור מקוון לתנאיו של חוזה, מהווה הסכמה לתנאים אלה בדומה לחתימה פיזית על חוזה להזמנת שירותים.

בכך אישר בית המשפט הנכבד כי, מילוי שטרי מטען להזמנת שינוע מטענים במערכת הממוחשבת ומתן אישור מקוון לתנאי ההובלה של התובעת, היו בבחינת הסכמה מודעת לכל תנאי חוזה ההובלה של התובעת, גם אם נערכו באופן מקוון.

 לקריאת פסק הדין המלא לחץ כאן

הבנק הפר את חובת האמון והגילוי ובית המשפט הורה על מחיקת המשכון ועל ביטול הליכי הפינוי של המבקשת מדירת המגורים

לאחרונה ניתן פסק דין בה.פ. 16086-03-14 בבית משפט השלום בירושלים , שבו התקבלה תביעה למחיקת משכון וביטול הליכי פינוי מדירת מגורים [ ראה ה.פ. 16086-03-14  פלונית נגד בנק דיסקונט ואח' ] . בית המשפט קבע כי הבנק הפר את חובת האמון והגילוי כלפי המבקשת, כאשר לא הודיע לה כי המשכון עליו חתמה לטובת הבנק על דירת המגורים, שימש למתן הלוואה שבסופו של דבר ניתנה לחברה בבעלות בעלה .

 

עו"ד יצחק לוי, חבר לשכת עורכי הדין משנת 2003, בעל תואר ראשון במשפטים (L.L.B) וקודם להסמכתו כחבר בלשכת עורכי הדין

 

צור קשר

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
03-5611775
פקס: 03-5700812
 רחוב הירקון 67 בני ברק, 51206